צרו קשר
ּ

נס חנוכה

חנוכה חג מלא בהפתעות ,יש שנים בהם חנוכה חמים יותר בחוץ ויש ימים בהם קר סוער וגשום .משפחות מתאחדות בתוך ביתם ומדליקות תנור לחמם את הבית, בערב מדליקים חנוכייה ושרים שירי חג ,את הבית מלטפים ריחות של לביבות מתוקות וצחוקם של הילדים נשמע ברקע.

חנוכה כידוע חג מלא בניסים זוכים לראותם גם אלה שאינם מאמינים.

כמה ימים לפני חג החנוכה הטלפון מצלצל כחלק מהשגרה זוהי שיחת עבודה, אישה נחמדה על הקו השני נשמעת לחוצה: “אבי עובר מחר לבית אבות סיעודי אני חייבת עזרה בפינוי הבית שלו ובני הבכור מתחתן בשבוע הבא את חושבת שתוכלו להספיק לפנות את הדירה בהתראה כזו קצרה”.

אני :” היי נעים גם לי מה שמך “?

היא :”אילנה”

אני: “היי אילנה נעים מאוד, הסירי כל צל של דאגה מליבך זאת המומחיות שלנו”.

וכך המשיכה השיחה להתגלגל, לקחתי מאילנה את כל הפרטים ובאותו היום נפגשנו בכדי לראות את תכולת אביה, שנוכל להיערך לפינוי שאמור להתבצע ביום למחרת.

היה זה ערב נר ראשון של חנוכה הדלקנו חנוכייה בביתנו שרנו שירים ויצאנו לפגוש את אילנה בבית אביה.

בהגיענו לביתו לחשה לנו אילנה שלא נדבר על פינוי התכולה בנוכחות אביה אומנם או במצב לא טוב, הוא סיעודי מעל שנה, והוא לא מדבר מזה 8 חודשים אבל הוא מבין את המתרחש סביבו.

בביתו של אביה לא הייתה חנוכייה, לא יכולתי לחוש בשום דרך את חג החנוכה.

חסרת סבלנות ומלאה בסקרנות שאלתי את אילנה בעדינות רבה: “אם אינם מדליקים חנוכייה?”, מבטה של אילנה הושפל מטה קול מאוכזב יצא מגרונה: “אמי הייתה עמוד התווך של המשפחה דאגה כל חג ללקט את כולנו, להכין מטעמים לשיר יחד שירים, מאז שהיא נפטרה אף אחד לא עושה זאת במקומה מה שבעצם גרם להרחקתנו זה מזו. אחותי ואחי עושים חגים כל אחד בביתו בנפרד, אני ואבי לצערי רק נצרנו זיכרונות יפים”.

וכך נפרדו דרכנו לאותו הערב, אילנה עם זיכרונות בראשה ואני צער מלווה את ליבי שאינם עוד חוגגים חגים יחד ונהנים אחד מהשני מאחדות ואחוות המשפחה. למחרת בבוקר בשעה 09:00 לקחה אילנה את אביה לבית האבות, אני והצוות שלי נכנסנו לדירה להתחיל בפינוי. הפינוי הסתיים מאוחר יותר מהרגיל, עיכובים לא שגרתיים ומוזרים, אבל אני תמיד דבקה במשפט שעליו גדלתי: “כל עכבה לטובה”.

נעלמה לה השמש הגיע החושך וסיימנו את הפינוי בהצלחה רבה, התקשרתי לאילנה אמרתי לה שהבית ריק ונקי כבקשתה. אילנה שמחה ושאלה אם אוכל לעשות לה טובה באופן אישי ולהביא לה את המפתח לבית האבות שנמצא בו אביה, יש לה עוד ארבעים דקות להיות שם עד לסגירת אורות ואם תבוא אלינו תפסיד איתו את הזמן ואינה רוצה שהוא יעצב ביומו הראשון.

כמובן שנעניתי בחיוב לקחתי את הכתובת ונסעתי לאילנה, בכניסתי לבית האבות נכנסו ח’ברה של חב”ד בשמחה ובריקודים כפי שהם רגילים, מצאו פינה נחמדה באמצע בית האבות והחלו בהעמדת חנוכייה גדולה שהביאו עמם.

עליתי לקומה 2 דלת 84 אמרתי שלום לאילנה וגם לאביה אך אינו יכול לענות לי הוא לא מדבר הוא רק הסתכל עלי מאשר שמבין במבטו את השלום שלי.

נתתי לאילנה את המפתח ואמרתי לה שח’ברה חב”ד נמצאים למטה עושים שמח ומדליקים נר שני של חנוכה שאולי תביא את אביה על כסא הגלגלים ונלך ביחד לשמוע הדלקת נר שני, אילנה נענתה בחיוב ואמרה שזה רעיון מצוין ולמה שלא נלך.

הגענו למטה חסידי חב”ד הדליקו את החנוכייה אביה של אילנה ישב על הכסא ופיו נפער עיניו התמלאו באור ושמחה הייתה על פניו. לאחר סיום הדלקת הנרות החלו לשיר כולם ביחד עם חסידי חב”ד את השיר “הנרות הללו” ואז הגיע נס חנוכה שלא השאיר שום עין יבשה, אביה של אילנה החל לשיר ביחד עם כולם “הנרות הללו” אילנה המומה מסתכלת על אביה ודמעות מכסות את פניה היה זה נס חנוכה.

אילנה התרגשה התקשרה לספר לאחיה ואחותה ולילדיה והזמינה את כולם מחר אליה הבית להדלקת נר שלישי ובהבטחה לאביה שמהיום יחגגו יחד את החגים.

למעלה

השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

ּ