צרו קשר
ּ

שרשרת של דורות

בחלק גדול מהבתים בהם אנו מבצעים פינויים אנו זוכים לשמוע סיפורים נהדרים אודות חייהם של אנשים. בחלק מהפעמים, זה בצירוף בקשה למצוא להם פריט מסויים שהיה שייך למשפחתם, ואינם מוצאים אותו בתוך כל הבאלגן. בפעמים האחרות, זה כי בא להם לשתף אותנו בסיפורם ואנחנו שמחים לשמוע.

הפעם מסופר על פינוי בית קרקע ברעננה, הבית הוא 3 קומות 8 חדרים ועמוס בחפצים שונים.

את פנינו מקבלת בחורה נחמדה מאוד בשנות ה40 לחייה, מספרת שהבית היה שייך לאמה ז”ל. הבית סגור כך כבר שנים אבל הגיע העת ועליה לפנות את תכולת הבית, אי אפשר לשמור עליו סגור לנצח. שאלנו אותה מדוע הבית סגור שנים, וכאן מתחיל הסיפור ובקשתה של סיגל.

“ישנה שרשרת עם ערך סנטימנטלי עצום עבורי”, היא הראתה לנו תמונה שהביאה עמה ובה רואים את השרשרת על צווארה של אמה. “השרשרת עוברת במשפחתינו דורות, כאשר אחת מבנות המשפחה מתחתנת ונולדת לה ילדה השרשרת עוברת אליה, שלאחר מכן תוכל להעניקה לבתה שתעניק לבתה וכך זאת מסורת שעוברת בדורי דורות”. “במקרה שלנו אני ילדה ובת יחידה ולא זכיתי עדיין לקבל אותה, כי ביתי נולדה לפני 7 שנים מיד אחרי שאמי חלתה באלצמייר ומצבה החל להדרדר”.

“את ביתי כמובן שזכתה אמי לראות, לעיתים אף הייתה שואלת היכן השרשרת שהבאתי לך, חלומה הגדול היה להמשיך את המסורת ולהעביר לי את השרשרת, כפי שעשו אמה וסבתה, אך זה היה רק זיכרון שיצרה לעצמה ואינו היה אמיתי. את השרשרת לא זכיתי לקבל”.

סיגל הציגה בפנינו אלבום משפחתי מדהים ביופיו, כזה עוד לא ראיתי בכל שנות עבודתי. באלבום נמצאות נשים יפות וחזקות שאימצו לעצמן מסורת ואף אחת אינה שברה אותה – לענוד את הענק על צווארם, לתעד זאת וליצור אלבום משפחתי וכך עוברת השרשרת דורות ועמה האלבום.

סיגל מוחה דמעה, אני לא יכולה לחשוב על כך שאני ושירה (בתה) לא נהיה באלבום הזה. שדווקא עכשיו בדור שלנו ייעצר הכל. שאנחנו נשבור את המסורת, בגלל זה הבית עומד שנים, הפחד לפנות אותו מבלי למצוא אותה. הגעתי לפה בכל הזדמנות שרק הייתה לי וחיפשתי את השרשרת אבל כמו שאתן מבינות ללא הצלחה.

“היו פה עוד כמה אנשים שבאו לתת הצעות מחיר עבור התכולה, הבטחתי לעצמי שאתן לתחושות שלי להוביל אותי במי לבחור, אחרי הכל לא מדובר רק בפינוי הבית. איתכם זה מרגיש לי בטוח ורגוע ומין תחושת שלווה כזאת, אני לא יודעת איך להסביר אותה אולי בגלל שאתן נשים ועד כה היו פה רק גברים או אולי זאת פשוט אינטואיציה שאני יכולה לסמוך עליכן.”

חיבקתי את סיגל ונתתי לה את מילתי שאם השרשרת תמצא אין שמחה ממני שהמסורת תימשך.

קבענו את פינוי תכולת הדירה ליום אחד, כפי שאנחנו עושות עם יתר הלקוחות שלנו. אבל עקב הבקשה של סיגל לחיפוש מעמיק, מצידנו חילקנו את הפינוי לשני ימי עבודה. ביום הראשון נגיע רק אני ושותפתי לבצע אריזות ומיונים בבית וכך נעבור חדר חדר בדייקנות ויסודיות, וביום השני יגיע יתר הצוות לפנות את כל מה שנארז, הפסולת ויתר התכולה.

יום הפינוי, יוצאים לדרך

סיגל השאירה בידנו את מפתחות הדירה ונפרדנו לשלום. הגענו ביום שנקבע והחלנו בעבודתנו ביצענו את האריזות ביעילות ונחישות למצוא את השרשרת ולשמח את סיגל.

סיימנו את הקומה הראשונה ולצערנו השרשרת אינה נמצאה. המשכנו לקומה השנייה וגם שם היא איננה, המשכנו לקומה השלישית וגם שם אין שרשרת.

יושבות מיואשות בדירה ולא יודעות כיצד לבשר זאת לסיגל, במילה אחת:”אכזבה!”

גל עולה לקומה השנייה לקחת את חפצינו האישים משם, ונכנסת לשירותים בחדר ההורים בכדי להתפנות, ואז היא קוראת לי: “בואי! לא סיימנו לעבוד. לא פינינו את חדר המקלחת והשירותים”. המשכנו בפינוי, חלק לשקיות זבל מה שפסולת כמובן, ומה ששכיר לארגזים. כאשר גל פינתה את ארון התרופות היא נתנה צעקה מטורפת. אני ידועה בפחדנות שלי וברחתי החוצה מהחדר כי חשבתי שהיא נתקלה בחולדה או בעכבר, היא החלה לצחוק ולא יכלה להפסיק ואני בסקרנותי שואלת אותה :”נווווווו מה ראית”?? היא מרימה את ידה ומראה לי את השרשרת של אמה של סיגל.

אני מתרגשת, צועקת וקופצת, כאילו אחותי ממשיכה את האלבום המשפחתי, נרגשת עד דמעות בשבילה.

אני:”גל איפה זה היה?”

גל: “איפה זה היה?? זה היה מעל ארון התרופות פשוט מונח שם .. היא קיבלה קצת ירקת ממים אבל זאת השרשרת”.

התקשרנו לסיגל ובתחילה קצת מתחנו אותה:

סיגל: “היי בנות יש חדש?”

גל: “לצערנו לא ,סיימנו את האריזות אבל כלום לא נמצא מצטערות.”

סיגל: “בסדר אתן לא אשמות…(נשמעת חנוקה)”

גל: “מצאנו! מצאנו! בואי מהר היא פה אצלנו”

סיגל ” דייי אני לא מאמינה בבקשה תצלמו לי ושלחו בוואצ אפ לוודאות שזוהי, לא שמחה לאיד”.

התמונה התקבלה וסיגל צלצלה חנוקה מבכי” אין לי מילים אתן מבורכות אין דרך בה אוכל להודות לכן תודה תודה תודה.”

למעלה

השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

ּ